עיתון נחשון ט"ו הראשון
מהדורה שנייה, יום שישי 11/11/11, י"ד בחשוון.
" מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו
קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה "
עיתון המנוהל על ידי חוליית למידה בשיתוף המליאה כולה.
פרוייקטור: דור גרוס
עורך: תומר
מביא הבשורה/יובל
הוא אולי תמים. יכול להיות שבעניין האיראני הוא טועה או לא נחרץ מספיק. לעיתים הרצון שלו לפייס אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת הצדק שלי. אבל נשיא ארצות הברית, ברק אובאמה, הוא דמות מרתקת שחובה ללמוד את שיעוריו.
בתקופה שבה רבים סופרים את כשלונותיו נשיא ארצות הברית בולט עוד יותר ב"יוצאות הדופן" שלו.
יש משהו בדיבור שלו. בדרך שבה מישיר מבט. בכנות שלו, שנותנת את ההרגשה שהוא משלנו... כמו אותם חברים שגם אם איננו מסכימים עם דעתם בנושא מסוים אנו יודעים שהויכוח הוא ענייני ואיננו מונע מערכים זרים.
פוליטיקה אחרת. פוליטיקה שמונעת מערכים ומתחושת שליחות, מסדר יום ציבורי ולא פרטי, מרצון אמיתי לשפר ולעשות טוב לאנשים שמסביבי, מתוך כוונה שאני מוכן לוותר על חלק משלי כדי שלך (לאחר) יהיה יותר - כדי שנוכל לחיות בשוויון. מנהיגות שלוקחת אחריות, ולא בורחת מממנה, מנהיגות של "נאה דורש נאה מקיים". ספרים רבים נכתבו ויכתבו על יכולותיו הרטוריות, סגנונו וצורת מנהיגותו– "מנהיגות מעצבת" בשלמותה ממש.
גם אם אינו באמת האדם שאני חושב שהוא - יהיה זה בבחינת גילוי נאות לומר שאני ניזון אך ורק ממפגשיו עם התקשורת, בין אם בצורה ישירה: נאומים וראיונות, או בין אם בצורת דיווח עקיפה: פרשנויות וכתבות סיקור. על כל פנים, דמותו מייצגת עבורי דוגמא. דוגמא למנהיגות אידיאית, ישרה, שמונעת מערכים, כנה, גלויה, ללא אגו – שבראש מעייניה הציבור אותה היא משרתת.
אני שומע אותו ואינני רוצה שייכשל – משום שהוא מייצג עבורי משהו צודק וחכם גם יחד. על אף שאני יודע שהיו נשיאים יותר טובים לישראל, או לצרכיי, מבחינתי, אובאמה בגישתו ההוליסטית ולאו דווקא בפתרונותיו יכול להיות יותר מסתם "אקמול" לסכסוכים במזרח התיכון.
אינני איש פוליטי, ולא על גבי דף זה המקום לדון האם פתרונותיו קולעים ונכונים או שטחיים ומוטעים – התייחסותי היא לאובאמה כמנהיג וכל מה שהוא מייצג ככזה.
בין אם יפסיד או ינצח בבחירות ב-2012, בשורת אובאמה כבר ניתנה. אני אישית מנסה ואנסה ללמוד וליישם אותה...
יובל
מה לקחתי משבוע שואה/נדב
לי היה שבוע מאוד משמעותי, למדתי המון דברים והכרתי המון נושאים שלא יצא לי להכיר בעבר, בנוסף הרגשתי יציבות ומשמעת מצד המכינה דבר שלפי דעתי צריך להתרחש לאורך כל השנה. אך אולי זה מצביע על רמת השיעורים שמתנהלים והרצון של חניכים מהמכינה להגיע לשיעור.
נהנתי מאוד מהרמה הגבוהה של המרצים שהגיעו, ושמחתי לראות שהחוליה הציבה רף מאוד גבוה להמשך שבועות של חוליות אד-הוק.
אני אישית התרגשתי מאוד בעדות של סבא שלי. למרות שיצא לי לשמוע אותה לא מעט פעמים, אני לומד כל פעם דבר חדש, ובמיוחד עשה לי טוב לי לראות איך כולם כיבדו אותו בתור בנאדם שעבר כל כך הרבה, ובין אם זה היה בעדות של סבא שלי או בעדות אחרת, אך כמובן שהיה לזה משמעות אחרת ויותר טובה בשבילי.
ולסיום חשוב להגיד משהו שיצא לנו להזכיר הרבה בשבוע הזה, החשיבות של השבוע מבחינתי היא לקיחת מידע והעברתו לדורות הבאים. כי זה התפקיד שלנו, לא רק לשמוע, אלא גם לדבר.
הידעת?/דולב
1. בעבר, רוב האנשים התחתנו ביוני, מכיוון שעשו את האמבטיה השנתית במאי ועדיין היה להם ריח יחסית טוב ביוני. למרות זאת, ביוני כבר התחיל להיות להם ריח לא נעים, לכן הכלות הזיקו בידן זר פרחים גדול על מנת להסתיר את הריח.
מכאן בא המנהג של ימינו שבו נהוג שהכלה נושאת זר פרחים בחתונה שלה.
2. לאמידים בקהילה היו צלחות עשויות מ"פיוטר", אשר מכיל עופרת. אוכל עם רמת חומציות גבוהה גרם לחלק מהעופרת להשתחרר מהצלחות לתוך האוכל, ובסופו של דבר אנשים היו מתים מהרעלת עופרת. דבר זה קרה לרוב עם עגבניות, ולכן למשך כמעט 400 שנה עגבניות נחשבו רעילות.
3. במהלך סעודה לכבוד קולומבוס, שערכו לו בחצר המלוכה הספרדית, לעג לו מלך ספרד כי גילוי איי הודו המערבית הם מעשה פשוט ושכל אחד יכול היה לעשותו אילו קיבל אוניות ורשות לתור את העולם. הלעג כלפי קולומבוס בא מצד מקורבי בית המלוכה ובתמיכתם וזאת במטרה לרכך את עמדתו של קולומבוס לגבי מיקוח על הכנסות, שהובטחו לו לפני הפלגתו, מהסחר עם הארצות שיגלה במהלך ההפלגה. קולומבוס הזועף ביקש שיביאו לו ביצה קשה ושאל את הנוכחים מי יוכל להעמידה על חודה. כל אלה שניסו נכשלו במשימה. אז נטל קולומבוס את הביצה והכה בה על חודה עד שקליפתה נשברה מעט והחוד השתטח, והעמידה מול עיניהם המשתאות של הנוכחים. "זה הדבר הקל ביותר בעולם. כל אחד יכול לעשות זאת, אחרי שראה איך!", השיב להם קולומבוס.
הלקח הוא שאין בעשייה מאומה אלא במחשבה עצמה. אולי כל אחד יכול היה להפליג באוקיינוס ולגלות מקומות חדשים אבל רק קולומבוס הגה את הרעיון לנסות להגיע להודו בהפלגה מערבה, כפי שרק במוחו עלה הרעיון למעוך מעט את הביצה כדי להעמידה כיאות על השולחן.
4. בימי הביניים מהילה של משקאות אלכוהוליים הייתה עבירה שדינה מוות בסקוטלנד.
אוהבים קפה? מעולה לביצועים גופניים/עינב
האם צרכתם את מנת הקפאין היומית שלכם לפני האימון היום? אם לא, למה?
קפה הוא אחד מהמוצרים שהוכחו לא פעם כאפקטיביים ויעילים לפני פעילות גופנית.
מחקרים מוכיחים כי צריכת קפאין לפני פעילות גופנית משפרת ביצועים ושורפת שומנים.
קפאין מעלה את האנרגיות ומשפר את הביצועים הספורטיביים. אז איך באמת זה עובד?
הקפאין ממריץ את מערכת העצבים המרכזית בגוף, דבר הגורם להגברת קצב חילוף החומרים מחומצות השומן החופשיות וממאגרי הרזרבות של הגליקוגן (גליקוגן משמש כמצבור אנרגיה זמין בגוף), אם תרצו תוכלו לקרוא לזה "שריפת שומנים". מחקרים רבים מראים כי קפאין מעלה את חמצון השומן ועודפי הגליקוגן המצויים גם בשרירים ובכך מעלה את רמת התפוקה ב-55% ויותר.
אז כמה קפאין יש לצרוך לפני אימון? לפי מחקרים אחרונים הצריכה האופטימאלית היא 3-6 מ"ג על כל ק"ג משקל גוף. חשוב להקפיד שזה יהיה כ-30-60 דקות לפני האימון. לדוגמא: אישה השוקלת 60 ק"ג צריכה לצרוך בין 180-360 מ"ג קפאין כחצי שעה עד שעה לפני האימון (שזה בערך 2 כוסות קפה). התוצאה והאפקט משתנים מאחד לאחד ולכן יש להתאים את הצריכה באופן אישי. בכדי שהדבר יהיה אפקטיבי יש לצרוך את מנת כוס הקפה שלכם ללא חלב וללא סוכר!
חשוב לציין מס' דברים:
1. קפאין הוא רכיב ממכר ולכן יש להיזהר בכמות צריכתו.
2. ישנם אנשים הרגישים לקפאין והוא גורם להם לתופעות לוואי.
חשוב לזכור! לא נרזה ונשתפר בזכות הקפאין אלא על ידי ההתאמצות וההתמדה שלנו במהלך האימונים ועל-ידי תזונה מתאימה.
בכושר ובאושר, עינב
פרשת וירא/בלאי
" וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם "
בפרשת וירא התורה מאריכה ומבליטה את מידת החסד של אברהם אבינו בקבלת אורחים. התורה הדגישה דבר זה כדי ללמדנו עיקרון גדול במידת החסד והוא להרגיש בצער הזולת. מי שאינו חש את השני,לא רק שאין לו דרגות במידת החסד אלא אין לו צורת אדם כלל.
אברהם אבינו מסמל עבורנו את מידת החסד. אברהם, אף על פי שיכל להתחמק מאורחים, שהרי יום שלישי למילתו היה, אף על פי כן לא נרתע מלעשות בעצמו במצווה. עיקר החסד הוא לגמול לחלשים, ובמיוחד לאישה ולבני הבית. למרות שהעולם נוהג לעשות חסד עם אחרים, אסור לו לשכוח ולראות כברור מאליו את הקרובים אליו, כי זה בדיוק העניין של חסד אמיתי כשהוא לא נעשה למטרת פרסומת או כבוד. האדם שעושה חסד עם אשתו ובני ביתו וילדיו,זהו החסד האמיתי.
אני אסיים במשל:
היה אדם ידוע ומפורסם בגאונותו, שחיפש חתן לביתו. נסע לישיבה של תלמידים ואנשים חכמים, שאל שאלה והכריז כי מי שידע התשובה עד לבוקר מחרת יזכה בביתו. כל תלמידי החכמים והאנשים ניסו לפתור את השאלה בדרכים כאלו ואחרות, ואף אחד לא הצליח עד בוא הבוקר. כאשר לקח הגאון את עצמו ונסע חזרה לעירו, ראה אדם רודף אחריו ורץ לעבר רכבו אך הוא המשיך לנסוע. כשראה שאדם זה מנפנף לעברו עצר את רכבו וראה כי זה אחד הבחורים שהיו בתוך הישיבה של התלמידים ושאל אותו אם יש לו תשובה.
הבחור ענה לו בכך שאמר לו: "אין לי תשובה, אבל הייתי רוצה מאוד לדעת מהי התשובה האמיתית". כששמע זאת האיש, אמר לבחור: "אתה זה שראוי לשאת את ביתי, מהסיבה שהפרס לתשובה לא עניין אותך ולא התמקדת בפרס אלה בתשובה לשאלה שנשאלה".
ומי ייתן שתהיה לנו את היכולת לתת מעצמנו לזולת כמה שיותר ולדעת לעשות זאת בצניעות.
בברכת שבת שלום,
בלאי אבבה
פינת שירה/טל ויהודה עמיחי
" אני לא הייתי אחד מששת המיליונים
שמתו בשואה, ולא הייתי אפילו בין הניצולים
ולא הייתי אחד מן השישים ריבוא שיצאו ממצרים
אבל הגעתי לארץ המובטחת מן הים,
אני לא הייתי בין כל אלה אבל האש והעשן
נשארו בי, ועמודי אש ועמודי עשן מראים לי
את הדרך בלילה וביום, ונשאר בי החיפוש המטורף
אחר יציאות החירום ואחר המקומות הרכים,
אחר ערוות הארץ להימלט לתוך החולשה
ולתוך התקווה ונשארה בי תאוות החיפוש
אחר מים חיים בדיבור שקט אל הסלע ובמכות טירוף.
אחר כך שתיקה בלי שאלות ובלי תשובות.
ההיסטוריה היהודית וההיסטוריה העולמית
טוחנות אותי בינהן, לפעמים עד דק
כשתי אבני ריחיים, ושנת השמש ושנת הירח
מקדימות זו את זו או מפגרות זו אחר זו
וקופצות ונותנות תנועה מתמדת לחיי
ואני לפעמים נופל ברווח שבינהן
להתחבא בו או לשקוע ".
כמה מחשבות בעקבות השיר
האם אדם נושא רק את הסיפור שלו עצמו? רק את הביוגרפיה האישית שלו? האם קיים חוט מקשר בין דורות העם היהודי במשך ההיסטוריה? או האם חבל הטבור הזה כבר ניתק?
האם אנחנו נושאים על גבינו 2,000 שנות היסטוריה יהודית? האם זה מחייב אותנו, ואם כן, למה? אילו צלקות אנחנו נושאים על הגוף הלאומי שלנו?
ויותר מהכל - מה יהיו בשביל הדור שלנו אותם "עמודי אש ועמודי ענן", שהנחו את בני ישראל בלכתם 40 שנה במדבר, שמראים ליהודה עמיחי את דרכו בלילה וביום, אותם אותות ומופתים שיראו לעם היהודי ולחברה הישראלית את הדרך?
פינת הכר את המדריך/נתנאל
ראיון עם טל:
מהו המאכל שלעולם לא תאכלי?
חצילים, טחינה ואוכל חריף
אם היית יכולה לשאול את אלוהים שאלה, מה היא הייתה?
למה כל-כך פשוט להירדם בלילה וכל-כך קשה לקום בבוקר?
אה, וגם משמעות החיים וזה...
מה הסיפור הכי מעניין ששמעת?
בשנה שעברה טסתי לחודשיים לאירופה ובשדה התעופה ביקשתי מהמוכרת בחנות הספרים לתת לי את הספר הכי ארוך שיש לה. היא הניחה בידי ספר עב כרס – 960 עמודים בשם שאנטראם. הספר התגלה כספר מותח, סיפור אמיתי על אסיר אוסטרלי שברח מהכלא והפך להיות איש של המאפיה היהודית במומביי. ספר מומלץ.
באיזו ארץ היית גרה אם לא בישראל?
הייתי גרה באיטליה
איזו חיה היית בוחרת להיות אם היית יכולה לבחור?
סוס
ראש לזאבים או זנב לאריות?
ראש לזאבים
ספרי מעט על משפחתך
אבא נועם, אמא נעמי, אחות גדולה בשם מעיין שגרה במישיגן, אח בשם יותם שמשרת בצבא ואח קטן יפתח – חניך בנחשון מצודה שיש בינינו קרבה גדולה
סיפור בהמשכים/עפרי (והמליאה)
היו הייתה פעם מכינה קדם צבאית בקיבוץ שובל. החניכים שבאו אליהם המון מרצים בכל יום. היום היה כל כך טוב ואף אחד לא איחר. שוב אבא איחר, הוא אף פעם לא בא לאסוף אותי בזמן, הוא לא מתייחס אליי מאז הירושימה ונגאסקי, הזוועות לא עוברות. הקפיטליזם האמריקאי לא הסכים שנאכל יוגורט בטעם תות אז בחרנו באפרסק גדול וטוב מראה. בתוכו היה לא פחות מאשר תינוק זכר שבכה. אז כולם יצאו לטיול במן יום סגרירי שכזה. הייתה מן תקווה שבכל זאת יהיה טוב יותר ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ. רואים את כל הנוף ואת כל היופי שבבריאה מרגיש גבוה גבוה, זה היה התיאור הכי מתאים לגוליבר, שהראש שלו הגיע עד לשמים. בארץ הגמדים חי אדם מרושע שהוא שואף להרוג את כולם והוא השתמש בזה בגלל שהוא חשב שזה הדבר הנכון בגלל שהחמוצים פה לא טעימים בכלל. אפילו לא קצת סובל למרות זאת הם המשיכו ללכת וללכת עד שהגיעו למקום מלא באננסים. הם לא הבינו איפה הם נמצאים אנחנו במקום נפלא ירוק וורוד, איזה כיף! אבל לא הצלחתי להגיע בזמן לירושלים... בגלל שחשבתי שיהיה מצחיק ללכת לתל ברוך מחופש לאישה.. הייתה אהבה מאוד גדולה לנועם. כולם פה כאלה שמנים. כל הפסקה אוכלים על אוכל לא מוותרים. חוץ משלום שלום... חזרתי אחרי יומיים והכל נראה נהדר. וחשבתי לעצמי... גם אני רוצה שיקראו לי נסיכה! נכון אני קצת קציצה ויש לי צמיגים אבל גם אני נסיכה... מבפנים! מבפנים החדר נראה מצוין אבל מבחוץ תמיד מלא ג'וקים. נדב הפלצן וקרטופ הליצן ברק עם הצלע ורועי צולע והמסכן. הדוב נמלים התקשר אלי... ואמר שהוא לא אוכל סלט כי הוא מאמין שלעגבניות יש רגשות ושלמלפפונים כמו שסבא שלי תמיד היה אומר בילדותו "אין דבר העומד בפני הרצון" ואז הוא הפתיע את כולם ואמר "החיים יפים!" לאחר זמן מה הכל היה בסדר והיה שמח וכיף. ככה זה תמיד ביום ראשון בבוקר קמים עייפים מאוד. פתאום בנצור הגיעה (הכלבה השחורה) והיא הסתכלה עלי ואכלה אותי. עם קצת מלח וזה מאוד כאב לי מאוד הרקטום בגלל שאכלתי הרבה עופות אורגניים. הסמים האורגניים היו איכותיים ואז אמרתי ואוואאווו כי ראיתי ג'ירפה יולדת. זאת הייתה הפעם החלטתי לאכול פיצה בפיצרייה של ג'פטו הזקן ולא חושב על זה פעמים. לקחתי את הסיכון והכנסתי את זה היה כל כך טעים. ובגלל עפרי שחופרת לי אני חייב לכתוב משהו.. קטן וטוב ;) כמו שיר יפה מבסבוסה דיי לעצבן את הינשופונים, יחיי בן צורה! שעלתה לאביה על המיטה ובגלל זה כל פעם שנכנסים לחדר 3A צריך לסגור את הדלת ולהוריד את הכובע מהראש ולהניח אותו על השולחן עם המפה הכחולה הגדולה שנמצאת כאן לצידי ואומרת לי לילה טוב
פינת הכר את החבר/עפרי
1. מאיפה אתה בארץ?
2. מה הקטע האהוב עלייך ביום יום?
3. שריטה?
4. משהו שאף אחד לא יודע עלייך?
5. תחביב אהוב?
6. מקום אהוב?
7. מוטו לחיים?
8. מה היה הקטע הכי מצחיק במכינה בשבילך עד עכשיו?
9. מה הפדיחה הכי גדולה שלך?
10. מה התכונה הכי בולטת שלך?
דניאל אוחיון:
1. גן יבנה
2. הארוחות
3. לצחוק מכלום
4. לפני שעברנו לגן יבנה גרתי בגדרה שנה וחצי וגם באשדוד
5. לאכול
6. רמת הגולן
7. חייך אל החיים, הם יחייכו אליך בחזרה
8. מתקפת הג'וקים ליד החדר שלי
9. פעם אחת נתקלתי בעמוד ובטעות אמרתי לו סליחה...
10. אופטימית
בלאי אבבה:
1. ראשון לציון
2. לראות את כולם בבוקר רצים למליאה
3. אני לא יכול לישון עם כרית
4. היו לי שלוש חברות ואף אחת לא הייתה מבת העדה שלי
5. לשחק כדורגל עם חברים
6. דבלין, צפון אירלנד
7. מה שלא הורג אותך מחשל אותך
8. השתיקה המביכה שהייתה לאיתמר מנס "עכשיו בטח איזה פלצן יקום ויגיד שכל יום צריך להיות יום בודהיזם"
9. כשהייתי בסופרלאנד בקייטנה הילדים עלו על רכבת הרים גדולה ואני לא עליתי כי פחדתי ותירצתי להם איזה תירוץ עלוב.
10. לדון כל אדם לזכות
טור אופנה/רחלי ואביה
היוש!
אז כמו שכולנו רואים, אנחנו לא נראים במיטיבנו במכינה. הנה כמה דברים שאפשר לשפר :
· גרביים בתוך סנדלים זה לא דבר יפה! קר לכם? תנעלו נעליים סגורות.
· זה שאנחנו גרים פה לא אומר שאפשר ללכת עם פיג'מות! אתם חוזרים כל סופ''ש לבית בשביל להביא בגדים, אז תלבשו אותם! ולא יזיק גם להחליף אותם מידי פעם...
· בנות, אתן לא באמת יפות בלי איפור.
· לקים זה כן יפה ואפילו מגניב!
· בנות, טבעי זה לא הכי, אחי! (ובמצב אצלנו זה כבר באמת אחי) תורידו שערות!!!
· בנים, גם לכם לא מחמיא ממש שערות.. תתגלחו ותסתפרו! זיפים יכולים להיות יפים, אבל לא כשהם באורך השיער של הבנות!
· עוד הערה חשובה לבנים - דאורדורנט זו לא מילה גסה! תשתמשו בו, במיוחד בכש"גים! וגם בושם לא יזיק...
אבל, למרות כל זאת נסיים בנימה אופטימית, כי בכל זאת יש כאן אנשים שמתלבשים יפה. אז...
המתלבשת הטובה ביותר היא ניצן יהושע!
המתלבש הטוב ביותר הוא גלעד שדמון!
מקוות שתיישמו את העצות, כי הן באמת שימושיות ;)
לייעוץ, התאמות אישיות והתאמות בגדים נא ליצור קשר עם הנסיכות של המכינה – אביה ורחלי.
תהנו בסופ''ש! J
פדיחות/נדב
איתמר מנס: "עכשיו יקום איזה מתלהב שיגיד..."
ברק: "economy... אממ אקונומיקה" (כלכלה)
ברק: "דניאל תשחקי לי שיר" (Daniel play me a song)
חוקי המחסן/אורי
1) מה שקורה במחסן נשאר במחסן
2) מה שקורה במחסן נשאר במחסן!!!!
3) תחזירו כבר את כל המטאטאים והמגבים שלקחתם!!
4) אסור לעשות ימי הולדת במחסן
5) להתנהג יפה לפינת השבת של ניצן יהושע
